ראש הממשלה שחתם על הסכם השלום הראשון של ישראל עם מדינה ערבית, ובמסגרתו החזיר את סיני למצרים.
נכנס לתפקיד ראש הממשלה ב-20 ביוני 19771. בנובמבר 1977 שלח לנשיא מצרים אנואר סאדאת הזמנה רשמית ואירח אותו בירושלים; בנאום התשובה שלו בכנסת קרא למשא ומתן בין שווים, ללא תנאים מוקדמים – ביקור סאדאת בירושלים23.
בספטמבר 1978 ניהל משא ומתן עם סאדאת בקמפ דייוויד, בתיווכו של הנשיא ג׳ימי קרטר, וב-17 בספטמבר חתם עמו על שני הסכמי המסגרת – הסכמי קמפ דייוויד4. הכנסת אישרה אותם ב-28 בספטמבר ברוב של 84 מול 195.
ב-26 במרץ 1979 חתם בוושינגטון, יחד עם סאדאת, על הסכם השלום ישראל–מצרים; קרטר חתם כעד6. ארבעה ימים קודם לכן אישרה הכנסת את ההסכם ברוב של 95 מול 187.
ממשלתו ביצעה את הנסיגה המלאה מסיני שנקבעה בהסכם, ובכלל זה פינוי בכוח של העיר ימית ב-23 באפריל 19828.
הקשר: הוקרת תרומתו לשלום אינה אישור לכל מדיניותו. 18 חברי כנסת הצביעו נגד הסכם השלום7. מסגרת האוטונומיה לפלסטינים בגדה המערבית ובעזה, שעליה חתם בקמפ דייוויד, נותרה על הנייר4. ביוני 1982 אישר את המבצע הצבאי בלבנון10; המלחמה נמשכה מעבר למה שהובטח, חרגה מיעדיה המקוריים, גבתה מאות נפגעים ישראלים ועוררה מחאה ציבורית רחבה11. ב-28 באוגוסט 1983 הודיע על התפטרותו10.
לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד שכול.
הנוסח במקור:No more war, no more bloodshed, no more bereavement. תרגום של האתר, לא נוסח רשמי
1922–1995 · ראש ממשלת ישראל, 1974–1977 ו-1992–1995; רמטכ״ל, 1964–1968
איש צבא שהוביל כראש ממשלה את ההסכמים הראשונים עם אש״ף ואת הסכם השלום עם ירדן, ונרצח בידי ישראלי שהתנגד לתהליך.
היה רמטכ״ל בשנים 1964–1968 וראש ממשלה בפעם הראשונה בשנים 1974–19771. בתקופה זו הושג, בתיווכו של הנרי קיסינג׳ר, הסכם ההפרדה השני בין ישראל למצרים (ספטמבר 1975) – הסכמי ההפרדה בסיני (1974–1975)2.
קיבל ב-1994 את פרס נובל לשלום יחד עם שמעון פרס ויאסר ערפאת10.
ב-4 בנובמבר 1995, בתום עצרת שלום בתל אביב, נרצח ביריות בידי יגאל עמיר, ישראלי שהתנגד לתהליך אוסלו11.
הקשר: הוקרת תרומתו לשלום אינה אישור לכל מדיניותו. ההסכמים שהוביל עם אש״ף היו הסכמי ביניים: הם לא הקימו מדינה פלסטינית והשאירו את ירושלים, הפליטים, ההתנחלויות והגבולות למשא ומתן על הסדר הקבע4. המחלוקת בישראל הייתה עמוקה – הסכם הביניים עבר בכנסת ברוב של 61 מול 59 בלבד12. עם סוריה לא הושג הסכם, ומה שרבין הפקיד בידי האמריקאים בעניין רמת הגולן שנוי במחלוקת עד היום13.
יצחק רבין, חייל בצבא הגנה לישראל וחייל בצבא השלום
יצחק רבין · נאום בקונגרס האמריקאי, וושינגטון, 26 ביולי 1994. קטע מתוך המשפט שבו רבין מציג את עצמו במספרו האישי. נוסח עברי מתוך התמליל שמפרסם מרכז רבין; קטע קצר, לא המשפט המלא. מקור הציטוט: The Yitzhak Rabin Centerתפקיד בתהליכים
1923–2016 · שר החוץ, 1992–1995; ראש הממשלה, 1984–1986 ו-1995–1996; נשיא המדינה, 2007–2014
המדינאי שקידם ערוצי משא ומתן חשאיים עם ירדן ועם אש״ף, וחתם בשם ישראל על הצהרת העקרונות.
ב-11 באפריל 1987, בהיותו שר החוץ, הגיע בלונדון להבנה עם המלך חוסיין על כינוס ועידה בינלאומית שתוביל למשא ומתן ישיר – הסכם לונדון (1987). ראש הממשלה יצחק שמיר דחה אותה, והיא לא אומצה1.
כשר החוץ בממשלת רבין ליווה את הערוץ החשאי באוסלו, שנפתח בתיווך נורווגי2; את המגעים מטעם ישראל ניהל מנכ״ל משרדו, אורי סביר3.
ב-13 בספטמבר 1993 חתם בבית הלבן, בשם ישראל, על הצהרת העקרונות (אוסלו א׳); בשם אש״ף חתם מחמוד עבאס, והעדים היו שרי החוץ של ארצות הברית ושל רוסיה4.
במסלול הירדני נפגש עם המלך חוסיין בעמאן ב-2–3 בנובמבר 1993, בדרך אל הסכם השלום ישראל–ירדן5.
קיבל ב-1994 את פרס נובל לשלום יחד עם יצחק רבין ויאסר ערפאת6.
הקשר: הוקרת תרומתו לשלום אינה אישור לכל מדיניותו. הבנת לונדון נכשלה משום שראש הממשלה שבממשלתו כיהן דחה אותה1. המסמכים שעליהם חתם באוסלו היו הסכמי ביניים, והסדר קבע לא הושג אחריהם7. לאחר רצח רבין היה לראש הממשלה, והפסיד בבחירות במאי 1996 לבנימין נתניהו8.
היו ימים שבהם נלחמו מאין ברירה. היום השלום הוא אפשרות ה"אין ברירה".
הנוסח במקור:There was a time when war was fought for lack of choice. Today it is peace that is the "no-choice" option. תרגום של האתר, לא נוסח רשמי
שמעון פרס · הרצאת נובל, אוסלו, דצמבר 1994 הנוסח האנגלי שמפרסמת קרן נובל; שני משפטים רצופים. עמוד ההרצאה אינו מציין תאריך; 10 בדצמבר הוא מועד טקס הפרס. האתר לא אימת באיזו שפה נישאה ההרצאה. התרגומים של האתר ואינם נוסח רשמי. מקור הציטוט: The Nobel Prize (Nobel Foundation)תפקיד בתהליכים
ב-23 באוקטובר 1998 חתם עם יאסר ערפאת, בנוכחות הנשיא קלינטון, על מזכר ואי ריבר, שקבע העברה בשלבים של 13% משטח הגדה המערבית משטח C לשטחי A ו-B78.
בנאום בר־אילן ב־14 ביוני 2009 הביע נכונות להסדר עתידי שבו תקום מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית, בכפוף להכרה בישראל כמדינת העם היהודי ולערבויות ביטחוניות. זהו תיעוד של עמדה בנאום באותה עת, לא הסכם שנחתם ולא תיאור של מדיניותו כיום.9
הקשר: הוקרת תרומתו לשלום אינה אישור לכל מדיניותו. בהצהרת אוגוסט 2020 הסכימה ישראל להשעות – לא לבטל – את החלת הריבונות בשטחים בגדה המערבית1. מזכר ואי ריבר יושם רק בחלקו, והקואליציה שלו התפרקה8. שיחות קרי (2013–2014) הסתיימו בלי הסכם, וכל צד האשים את האחר10; נכון לאוקטובר 2026 לא מתנהל משא ומתן על הסדר קבע עם הפלסטינים11. ביולי 2024 אישרה הכנסת, בתמיכת הקואליציה שלו, החלטה נגד הקמת מדינה פלסטינית, ברוב של 68 מול 912, וב-11 בספטמבר 2025 הצהיר במעלה אדומים שלא תקום מדינה פלסטינית13.
גבירותיי ורבותיי, אדוני הנשיא, היום הזה הוא נקודת מפנה בהיסטוריה. הוא מבשר שחר חדש של שלום.
הנוסח במקור:Ladies and gentlemen, Mr. President, this day is a pivot of history. It heralds a new dawn of peace. תרגום של האתר, לא נוסח רשמי
ראש הממשלה שפינה את כל ההתנחלויות ברצועת עזה – בצעד חד-צדדי, לא בהסכם.
כיהן כראש ממשלה בשנים 2001–20061. ב-2003 קיבלה ממשלתו את מפת הדרכים, בצירוף 14 הסתייגויות2.
ב-18 בדצמבר 2003 הכריז על ההתנתקות מעזה. באוגוסט 2005 פונו כל 21 ההתנחלויות ברצועת עזה וארבע בצפון הגדה המערבית, והחיילים האחרונים יצאו מהרצועה ב-12 בספטמבר 20053.
הקשר: ההתנתקות לא הייתה הסכם: ישראל המשיכה לשלוט במרחב האווירי, במים הטריטוריאליים ובהיקף היבשתי של הרצועה3. האינתיפאדה השנייה פרצה בסוף ספטמבר 2000, לאחר ביקורו בהר הבית / אל-חרם א-שריף4.
הקשר: שיחות 2008 הסתיימו בלי הסכם, והגרסאות חלוקות: אולמרט אומר שעבאס לא השיב; עבאס אמר שהמפה הוצגה לו אך לא נמסרה לידיו3. ההצעה מ-2024 אינה רשמית: איש מן השניים אינו נושא כיום בתפקיד ממשלתי.
הקשר: אף אחת מן היוזמות לא אומצה בידי ממשלה ישראלית או הנהגה פלסטינית3. על רעיון הקונפדרציה נמתחה ביקורת, בין השאר על החיכוך שעלול להיווצר אם מתנחלים יישארו בשטח המדינה הפלסטינית5.
בשנים 1993–1994 עמד בראש המשלחת הישראלית למשא ומתן עם ירדן, שניסחה את הסכם השלום ישראל–ירדן1; ב-14 בספטמבר 1993 חתם עם פאיז טראונה על סדר היום המשותף לשיחות2.
1934– · סגן ראש המוסד, 1990–1995; ראש המוסד, 1998–2002
איש המוסד ששימש שליח חשאי בין רבין למלך חוסיין בדרך להסכם השלום עם ירדן.
כסגן ראש המוסד היה שליחו של רבין במגעים החשאיים עם המלך חוסיין, שהובילו להסכם השלום ישראל–ירדן1. ארכיון המדינה מתאר אותו ואת יורש העצר חסן כערוצי קשר מרכזיים במשא ומתן2.
1945– · מפקד חיל הים, 1992–1996; ראש השב״כ, 1996–2000
ראש שב״כ לשעבר שניסח, יחד עם אינטלקטואל פלסטיני, הצהרת עקרונות אזרחית לשתי מדינות.
שירת כמפקד חיל הים (1992–1996) וכראש השב״כ (1996–2000)1. יחד עם סרי נוסייבה ניסח את "המפקד הלאומי" (איילון–נוסייבה): שישה עקרונות, ובהם שתי מדינות לשני עמים, גבולות על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים שווים, ירושלים פתוחה כבירת שתי המדינות, שיבת פליטים למדינה הפלסטינית בלבד, מדינה פלסטינית מפורזת וסיום הסכסוך23.
הקשר: זו יוזמה אזרחית, לא מסמך רשמי של הצדדים. המקורות חלוקים על תאריכה: 2002 או 200332.
הנשיא המצרי שנסע לירושלים, נאם בכנסת וחתם על הסכם השלום הראשון בין מדינה ערבית לישראל.
ב-9 בנובמבר 1977 הודיע בפרלמנט המצרי שהוא מוכן להגיע עד הכנסת; ב-19 בנובמבר נחת בישראל, ולמחרת נאם בכנסת – ביקור סאדאת בירושלים1. בנאומו דרש את סיום הכיבוש של השטחים שנכבשו ב-1967 והגדרה עצמית לפלסטינים, וקיבל את ישראל כשכנה בשלום של קבע וצדק2.
הקשר: המחיר היה כבד. הליגה הערבית השעתה את חברותה של מצרים והעבירה את מטהּ מקהיר לתוניס6. ב-6 באוקטובר 1981 נרצח במצעד צבאי בקהיר בידי חוליה אסלאמיסטית; למתנקשים היו כמה מניעים מתועדים – השלום עם ישראל היה אחד מהם, לצד דרישות דתיות וגל מעצרים של מתנגדי המשטר7.
יורשו של סאדאת, שבתקופתו הושלם יישום הסכם השלום ומצרים אירחה שלבים בתהליך הישראלי–פלסטיני.
היה לנשיא לאחר רצח סאדאת וכיהן בשנים 1981–20111. בתקופתו הושלם יישומו של הסכם השלום ישראל–מצרים: ישראל השלימה את הנסיגה מסיני באפריל 198223, וטאבה הוחזרה למצרים ב-15 במרץ 1989, לאחר בוררות4.
חוסיין, קלינטון ורבין בוושינגטון, 25 ביולי 1994 — בדרך להסכם השלום שנחתם באוקטובר · White House
המלך חוסיין
1935–1999 · מלך ירדן, 1953–1999
המלך שסיים את מצב הלוחמה עם ישראל והוביל את ירדן להסכם שלום מלא.
מלך בירדן בשנים 1953–19991. ב-11 באפריל 1987 הגיע בלונדון להבנה עם שר החוץ שמעון פרס על ועידה בינלאומית – הסכם לונדון (1987); ראש ממשלת ישראל דחה אותה2.
נפגש בחשאי עם יצחק רבין בעקבה ובלונדון3, וב-25 ביולי 1994 חתם עמו בבית הלבן על הצהרת וושינגטון, שסיימה את מצב הלוחמה בין המדינות4.
הקשר: באוקטובר 1998, בעת שטופל בארצות הברית במחלת הסרטן, הגיע לשיחות ואי ריבר כדי לסייע להשגת הסכם בין ישראל לפלסטינים7, ונאם בטקס החתימה ב-23 באוקטובר8. גם בירדן הייתה התנגדות להסכם השלום: 23 צירים הצביעו נגדו6.
באוקטובר 2018 הודיע על סיום ההסדר המיוחד בנהריים/בקורה ובצופר/אל-ע׳מר, כפי שהסכם השלום ישראל–ירדן מאפשר; ההסדר פקע ב-10 בנובמבר 20193.
הקשר: נכון לאוקטובר 2026 הסכם השלום בתוקף, אך היחסים המדיניים בשפל: ירדן החזירה את שגרירה בנובמבר 2023, וביולי 2026 סיים צו מלכותי את שליחותו בלי למנות לו מחליף45.
1929–2004 · יושב ראש אש״ף; נשיא הרשות הפלסטינית, 1996–2004
מנהיג אש״ף שהכיר בזכותה של ישראל להתקיים וחתם עמה על הסכמי הביניים.
ב-9 בספטמבר 1993 חתם על מכתב ליצחק רבין שבו אש״ף מכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, מקבל את החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 ומתנער מטרור ומאלימות – מכתבי ההכרה ההדדית1.
הקשר:פסגת קמפ דייוויד (2000) הסתיימה בלי הסכם, ושאלת האחריות שנויה במחלוקת: דניס רוס, מראשי הצוות האמריקאי, הטיל את עיקר האחריות על ערפאת6; רוברט מאלי וחוסיין אגא טענו ששלושת הצדדים שגו7. הסכמי הביניים לא הבשילו להסדר קבע8.
הקשר: אף אחד מהסבבים לא הסתיים בהסכם. על שיחות 2008 הגרסאות חלוקות: אולמרט אומר שעבאס לא השיב להצעתו; עבאס אמר שהמפה הוצגה לו אך לא נמסרה לידיו3. את תוכנית טראמפ (2020) דחה על הסף5. מאז יוני 2007 שולטת חמאס ברצועת עזה, והרשות שבראשותו – בחלקים מהגדה המערבית6; אנציקלופדיה בריטניקה מתארת את כהונתו כתקופה של פילוג עמוק ותהליך שלום תקוע7.
1946– · הדוברת הרשמית של המשלחת הפלסטינית לשיחות השלום שאחרי מדריד; חברת הוועד הפועל של אש״ף, 2009–2020
אשת אקדמיה שהייתה קולה של המשלחת הפלסטינית בשיחות השלום של ראשית שנות התשעים.
לקראת ועידת מדריד הייתה חברה במשלחת הפלסטינית שנפגשה עם מזכיר המדינה האמריקאי ג׳יימס בייקר; אחרי הוועידה שימשה הדוברת הרשמית של המשלחת הפלסטינית בשיחות בוושינגטון, וחברה בוועדת ההיגוי שלה1.
ב-1996 נבחרה למועצה המחוקקת הפלסטינית כנציגת ירושלים, וכיהנה כשרת ההשכלה הגבוהה עד שהתפטרה ב-1998; הקימה את ארגון החברה האזרחית "מפתאח"1.
הקשר: במדריד השתתפו הפלסטינים במסגרת משלחת ירדנית–פלסטינית משותפת, ולאש״ף לא היה מושב רשמי2.
1944– · איש אש״ף ושר לשעבר ברשות הפלסטינית; ממובילי יוזמת ז׳נבה
הפוליטיקאי הפלסטיני שהוביל, יחד עם יוסי ביילין, נוסח בלתי-רשמי ומפורט של הסכם קבע.
הוביל, יחד עם יוסי ביילין, את יוזמת ז׳נבה, שהוצגה בז׳נבה ב-1 בדצמבר 2003: שתי מדינות על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים שווים, ירושלים כבירת שתיהן, ופתרון מוסכם לבעיית הפליטים12.
הקשר: היוזמה אינה רשמית, ואף אחת מן ההנהגות לא אימצה אותה2.
פילוסוף פלסטיני שניסח, יחד עם ראש שב״כ לשעבר, הצהרת עקרונות אזרחית לשתי מדינות.
כיהן כנשיא אוניברסיטת אל-קודס בשנים 1995–20141. יחד עם עמי אילון ניסח את "המפקד הלאומי" (איילון–נוסייבה): שישה עקרונות, ובהם שתי מדינות לשני עמים, גבולות על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים שווים, ירושלים פתוחה כבירת שתי המדינות, ושיבת פליטים למדינה הפלסטינית בלבד23.
הקשר: זו יוזמה אזרחית, לא מסמך רשמי של הצדדים. המקורות חלוקים על תאריכה: 2002 או 200332.
1953– · נציג אש״ף ופלסטין באו״ם, 1991–2005; שר החוץ של הרשות הפלסטינית, 2005–2006
דיפלומט פלסטיני ותיק שפרסם ב-2024, יחד עם ראש ממשלה ישראלי לשעבר, הצעה משותפת לשתי מדינות.
ייצג את אש״ף ואת פלסטין באו״ם בשנים 1991–2005, וכיהן כשר החוץ של הרשות הפלסטינית בשנים 2005–20061.
ב-17 ביולי 2024 חתם עם אהוד אולמרט על הצעת אולמרט–אל-קדווה (2024): שתי מדינות על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים של 4.4%, ירושלים כשתי בירות ונאמנות של חמש מדינות בעיר העתיקה2. השניים הציגו את ההצעה לאפיפיור פרנציסקוס ב-17 באוקטובר 20243.
הקשר: ההצעה אינה רשמית. במרץ 2021 הודח אל-קדווה מהוועד המרכזי של פתח1.
~1923–2015 · יורש העצר הסעודי ב-2002; מלך סעודיה, 2005–2015
יורש העצר הסעודי שהציע את יוזמת השלום הערבית.
הציע את יוזמת השלום הערבית, שאומצה בפסגת הליגה הערבית בביירות ב-27–28 במרץ 2002: נסיגה ישראלית מלאה מהשטחים שנכבשו ב-1967, פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים ומדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים – ובתמורה סיום הסכסוך, הסכמי שלום ויחסים רגילים של מדינות ערב עם ישראל1.
הקשר: היה למלך סעודיה ב-2005 ומלך עד מותו ב-20152. אף ממשלה ישראלית לא קיבלה את היוזמה באופן רשמי3.
יורש העצר של אבו דאבי בעת ההסכם (2020); כיום נשיא איחוד האמירויות
המנהיג האמירתי שהחליט על נורמליזציה מלאה עם ישראל.
ב-13 באוגוסט 2020 פרסם, יחד עם הנשיא טראמפ ועם בנימין נתניהו, הצהרה משותפת על נורמליזציה מלאה בין איחוד האמירויות לישראל; באותה הצהרה הסכימה ישראל להשעות את החלת הריבונות בשטחים בגדה המערבית1.
הוביל מדינית את החלטתה של בחריין לכונן יחסים עם ישראל, אך לא חתם בעצמו1: על ההצהרה עם בחריין חתם בבית הלבן, ב-15 בספטמבר 2020, שר החוץ עבד אל-לטיף א-זיאני2.
הקשר: המסמך שנחתם בוושינגטון הוא הצהרה, ללא סעיף אשרור – לא אמנת שלום מלאה2.
המלך שהחליט ב-2020 לחדש את היחסים הרשמיים בין מרוקו לישראל.
עלה לכס המלוכה ב-23 ביולי 19991. בהנהגתו נחתמה ברבאט, ב-22 בדצמבר 2020, ההצהרה המשותפת עם מרוקו: מרוקו וישראל התחייבו לחדש את הקשרים הרשמיים המלאים, לפתוח מחדש את לשכות הקישור ברבאט ובתל אביב ולאפשר טיסות ישירות2.
הקשר: ההצהרה מזכירה את ההכרה האמריקאית בריבונות מרוקו בסהרה המערבית – צעד נפרד של ארצות הברית, ולא התחייבות בין ישראל למרוקו2. זו הצהרה משותפת, לא אמנת שלום.
המנהיג הצבאי של סודאן, שבתקופתו הצטרפה המדינה להצהרת הסכמי אברהם – בלי שנחתם הסכם עם ישראל.
בתקופת הנהגתו חתמה סודאן, ב-6 בינואר 2021 בח׳רטום, על הצהרת הסכמי אברהם; מטעם סודאן חתם שר המשפטים נסר א-דין עבד אל-בארי, לצד שר האוצר האמריקאי סטיבן מנוצ׳ין – המסלול עם סודאן1.
ב-2 בפברואר 2023 נפגש בח׳רטום עם שר החוץ הישראלי אלי כהן, ומשרד החוץ הסודאני מסר שהצדדים הסכימו להתקדם לנורמליזציה2.
הקשר: הסכם דו-צדדי בין ישראל לסודאן לא נחתם מעולם, ושגרירויות לא נפתחו3. מאז פרוץ המלחמה בסודאן באפריל 2023 המסלול קפוא; לפי ניתוח של מכון וושינגטון, שני הצדדים הלוחמים משתמשים בנורמליזציה כדי לזכות בלגיטימציה4.
הקשר: קמפ דייוויד הסתיימה בלי הסכם; את המתווה קיבלו שני הצדדים בהסתייגויות7. גם פגישתו עם נשיא סוריה חאפז אל-אסד בז׳נבה, ב-26 במרץ 2000, לא גישרה על הפערים8.
הנשיא האמריקאי שכינס, אחרי מלחמת המפרץ, את ועידת מדריד.
כיהן כנשיא בשנים 1989–19931. ארצות הברית וברית המועצות היו נותנות החסות לועידת מדריד, שנפתחה ב-30 באוקטובר 1991, והוא ישב בראשה יחד עם מיכאיל גורבצ׳וב2.
הקשר: הוועידה פתחה שיחות ישירות, אך לא הסתיימה בהסכם2.
הנשיא האמריקאי שבחסותו נחתמו הסכמי אברהם, ושהציג ב-2025 את התוכנית שהובילה להפסקת האש בעזה.
כיהן כנשיא בשנים 2017–2021 ושב לתפקיד ב-20251. ב-13 באוגוסט 2020 פרסם עם נתניהו ועם מוחמד בן זאיד את ההצהרה המשותפת2; ב-15 בספטמבר 2020 אירח את טקס החתימה, חתם על הצהרת הסכמי אברהם והיה עד למסמכים עם איחוד האמירויות ועם בחריין34.
ב-2025 הציג תוכנית בת 20 נקודות לסיום המלחמה בעזה; הפסקת האש נכנסה לתוקף ב-10 באוקטובר 2025 – הפסקת האש בעזה (2025)6, ומועצת הביטחון אימצה את התוכנית בהחלטה 28037.
הקשר: תוכנית 2020 גובשה בלי השתתפות פלסטינית, ומחמוד עבאס דחה אותה5. תוכנית עזה היא הפסקת אש ומתווה מדורג, לא הסכם שלום; נכון לאוקטובר 2026 השלב השני שלה תקוע8.
מזכיר המדינה שיזם והוביל את סבב השיחות הישיר האחרון עד כה בין ישראל לפלסטינים.
כיהן כמזכיר המדינה בשנים 2013–20171. יזם והוביל את שיחות קרי (2013–2014), שנפתחו ביולי 2013 ויועדו להימשך תשעה חודשים, בעזרת השליח מרטין אינדיק2.
הקשר: השיחות הסתיימו באפריל 2014 בלי הסכם. ישראל תלתה את הכישלון בצעדים חד-צדדיים של הפלסטינים ובהסכם הפיוס בין פתח לחמאס; הפלסטינים – בהרחבת ההתנחלויות ובאי-שחרורה של קבוצת האסירים הרביעית2.
הדיפלומט האמריקאי שתיווך מטעם האו״ם בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את מלחמת 1948.
לאחר שהמתווך פולקה ברנדוט נרצח ב-1948 בידי קיצונים יהודים, נכנס לתפקידו, ובשנה שלאחר מכן הביא, אחרי משא ומתן קשה, להפסקת הלחימה בין ישראל לשכנותיה – הסכמי שביתת הנשק של 19491.
קיבל ב-1950 את פרס נובל לשלום, על עבודתו כמתווך בשנים 1948–19491.
הקשר: אלה הסכמי שביתת נשק, לא הסכמי שלום; ההסכם עם מצרים קובע במפורש שקו שביתת הנשק אינו גבול מדיני או טריטוריאלי2.
1951– · השליח המיוחד של האיחוד האירופי לתהליך השלום במזרח התיכון, 1996–2003
הדיפלומט הספרדי שתיעד את שיחות טאבה – התיעוד המפורט היחיד שלהן.
כיהן כשליח המיוחד של האיחוד האירופי לתהליך השלום בשנים 1996–20031. בתפקיד זה חיבר את המסמך הבלתי-רשמי המסכם את שיחות טאבה מינואר 2001: עמדות הצדדים בעניין הגבולות, ירושלים, הפליטים והביטחון2.
הקשר: המסמך אינו נוסח מוסכם ואינו הסכם: זהו סיכום אירופי בלתי-רשמי של שיחות שהסתיימו בלי הסכם2.
1959– · דיפלומטית נורווגית; חברה בצוות שאירח את ערוץ אוסלו; לימים שגרירת נורווגיה באו״ם
הדיפלומטית הנורווגית שהייתה חלק מהצוות הקטן שאפשר את השיחות החשאיות בין ישראל לאש״ף.
הייתה חברה בצוות הנורווגי הקטן שסייע לקיים את המשא ומתן החשאי בין ישראל לאש״ף, שהוביל להצהרת העקרונות (אוסלו א׳); באותה עת עבדה בלשכת שר החוץ12.
בשנים 1994–1997 שירתה בשגרירות נורווגיה בתל אביב ועבדה עם שני הצדדים על יישום ההסכמים; בשנים 1997–2000 הייתה מתאמת לענייני המזרח התיכון ועמדה בראש ועדת הקישור של המדינות התורמות לפלסטינים1.
מנהל מכון המחקר הנורווגי Fafo; המתאם המיוחד של האו״ם לתהליך השלום במזרח התיכון, 1999–2004
החוקר הנורווגי שפתח את ערוץ השיחות החשאי בין ישראל לאש״ף.
מחקר של מכון Fafo על תנאי החיים בגדה המערבית ובעזה יצר לו קשרים עם שני הצדדים; ב-1992 ביקשו אש״ף וממשלת ישראל את עזרתו, והוא פתח ערוץ חשאי למשא ומתן, שהוביל להכרה ההדדית ולהצהרת העקרונות (אוסלו א׳)12.
בשנים 1999–2004 כיהן כמתאם המיוחד של האו״ם לתהליך השלום במזרח התיכון1.
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
